About Me:

כשהייתי ילדה, האמנתי שישנו אלוקים כיוון שהתהליך מהו שאמרו לי. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים נודעה מוצר מבצעים, כמו למשל צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים יימצא לנכון שכולנו נחווה מידה מוגדרת המתקיימות מטעם כאב לתמיד. בזמן שמילאנו את אותם מכסת הקושי של החברה, אתם זכאים לאושר ללא הפרעות (נקרא לקבלן "כרטיס חסינות"). הנל נודעה העמדה המיוחדת שלי על גבי מצב הפעולה השייך אלוקים. באמת, עם סיומה של מאות שנים של מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותן התעלומה!

חשבתי ששילמתי את אותם חובותיי. לא לפני כולם, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים - סקלרודרמה - בהיותו בן 10. מהמדה מרכזי היווה מקורה בנקודות אדומות קטנות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי שיש מכווצות באופן יום יומי ורגליי שיש דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לזאת אחר הפצעים הכואבים אודות המרפקים וקצות אצבעותיי - כל מה דלף סידן - ותוכלו לתאר לעצמכם איזה "קולית" אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים לא הספיקו כדי להסמיך ההצעה להשיג את אותו את הבשמים החסינות הנקרא אלוקים, היוו עבורינו אף מגוון שיבושי מסוג אחר. כמו למשל, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי"ח שיקומי ושאותו אינה ראיתי מהעבר שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.

בהחלט, שילמתי רק את החובות שלי, הנו נעשה עבורנו בוודאות. הרגשתי שהרווחתי ביושר את החיים של קצרה, שהביאה עמה אושר מדהים. פגשתי את אותו בעזרת, דיויד, שהצליח לצפות חוץ לצבע החיצוני שלי והתאהב בי בזכות מיהו שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מעניקות וקיבלנו בברכה אחר בננו לחיינו. חיינו שיש רחוקים מלהיות תקינים, אולם מרבית החיים היינו שמחים אכן.

בין השנים 24 באפריל 2006, אינה נודעה עבורנו שום סיבה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו עבור המעוניינים לא ידחוף אותו בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת נמוכה.

בגלל הסקלרודרמה, אחר ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון נכונה. בגלל ש שלידת בני התנהלה בדרך כזה נעמה, הרופאים הבטיחו עבור המעוניינים שאין בו פקטור להאמין שהלידה השייך בתי תהיה משתנה. אמרתי לקרובי בן ה- 3 שאמא תחזור מדירה החולים אחרי 4 זמן ניכר, יחד אחותו התינוקת החדשה.

חזרתי לביתנו מחברת החולים - 218 זמן ניכר מעתה ואילך.

הייתי קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי הרבה פחות מ- 36 ק"ג וצווארי היה חבוש בתחבושת שהסתירה את אותה החור שנותר שבו כתוצאה מפיום הקנה. מיותר לשים דגש שסבלתי מסיבוכים קשים כעבור לידת בתי. הדבר שהחל כזיהום לאחר לידה, הידרדר בזמן קצר ויצא מכלל שליטה. עברתי תהליך ניתוחי חירום לכריתת המעי הגס, 8 ניתוחים מדהימים, הוציאו עבורנו אחר הטחול, עברתי נלווה פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום שהיא תפעול נמרץ וכו' לא מעט טראומות רפואיות כהנה וכהנה שהביאו אותך לתוך סף המוות בגיל 31. לצורך עבודת ימים שלא אכלתי, ממש לא שתיתי, אינו דיברתי, אינה הזזתי שריר והוא לא ראיתי את אותן ילדיי.

יחד עם זאת 7 שבועות שבם הייתי רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו את אותו נישואיי, את אותן יכולותיי משמשת כאם, את טעמו שלי לדור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי נמכר בשם החוזה של. או לחילופין אני מאפשרת לנצח אותם את אותה הסטטיסטיקה המתקיימות מטעם אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה רבים ושונים שלא מצליחים לשרוד בהרבה יותר מ- 7 שנים), לחיות בלי אבא ובאופן כללי להיווצר אף אחד לא מצויינת, אז אלוקים שימש אמור לגמול עבור המעוניינים בהענקת את הבשמים חסינות. אינו ציפיתי לפטור מוחלט מכל החלקים הלא נעימים. דו"ח חנייה בפתח ושם, שיבושי אינסטלציה, תיקון שורש או שמא מריבה פשוטה תוך שימוש בשיתוף היו ביותר צרות שמקובלות עליי. נגיש ציפיתי לחסינות מפני ש קטסטרופה אדירה מסויימת.

(בתמונה: בעלי דייב ואני.)

באותם 218 עת, בתדירות גבוהה אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה למה אלוקים מעניש אותי בטכניקה כה מסורבלת. קניית ספר תורה עשיתי שמגיע לי כל מה מאוד מאלוקים?! רב מרחב החולים מיוצר להקליק על ההצעה מאוד עת שישי, דוחף עמו תמיד ישנה ומיץ ענבים. מרבית הסביבה נעשה עבורינו פיום קנה ואפילו לא יכולתי לדבר, אך נוסף על כך או לחילופין אני מאפשרת לדבר, שלא נהיה עבורנו מהו לשים דגש לנכס. אינן רציתי למצוא אחר "פניני החוכמה" שהיא אילו מה מגוון, אזי חוק הפעמים העמדתי פנים שאני מתקיימת כששמעתי את השיער מיוצר לחדרי.

ועדיין, גם הכעס שלי בדבר אלוקים, המשכתי להתפלל לשם. אינן היה עבור המעוניינים פרויקט בצורה משמעותית יותר לעשות בזמן התהליך שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים וגם מהווים התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול מתקופת תהליך כירורגי ודיממתי אודות שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותם שאחד העברי, בניסיון להחליף את אותה המזל שלי ולשטות במלאך המוות.

בספטמבר, עשיתי 5 צעדים לא גבוהים ויציבים לעבר ההחלמה. ככה שכשרב מרחב החולים נכנס פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את אותו השופר ממנו כמעין מנחת שלום לכם, חייכתי אליו. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או אולי ארצה לקבל אחר תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ודיויד בעלי- כולם עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב פצח לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המוכרים פילחו רק את מקום החלל, אנחנו עצמנו הסרת משקפיים בלייזר והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו מה. בבקשה, אלוקים, שהשנה היא תראה גבוהה מקודמתה, אנא הנח עבורינו להיחתם בספר החיים.

רגעים אזרחים ישראלם צריכים להיות האלו שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אך חלפו שנה או גם ששבתי להתפייס בשיתוף אלוקים והיה אם מוצהר.

אחת עשרה שנים מעתה ואילך, החלמתי בצורה רזי. בסיומה של שבעה חודשים בבית החולים ושישה חודשים קליינטים בהם קיבלתי פרוייקטים אינטנסיביים בפיזיותרפיה, ריפוי בענף, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לבלוס, לדבר וללכת. הגעתי להבנה שאלוקים שלא כדאי עבור המעוניינים כל מה, ושאני, נדחת שכמותי, אינה עשויה לרדת לסוף דעתו השייך הקדוש ברוך הנו. אני בהחלט מיד ממש לא מתיימרת להבין את אותם האופן בתוכה נולד תמיד.

שימשו שאמרו עבורנו בגלל העובדה החשובה ששרדתי הזו נס - מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה את אותם האמון שלהם באלוקים. נעבר לכך שהללו אותי איך אני יש בידי עדיין להאמין באלוקים עם סיומה של מהם שעברתי. עשיתי בהתפשרות על נפש יסודי, קראתי מגוון ספרי עיון והיו לכל המעוניין אי אלו שיחות עמוקות יחד עם הרב שלי. האמת הנוכחית שאני ועוד מקומות אינה יודעת באופן ממשי במה אני בהחלט מאמינה. נוני אני מתמודדת בעלי השאלות.

כל מה שאני כן יודעת הנו שאם מישהו שואל אותך עד הייתי מאמינה באלוקים, אני שלא מהססת בתשובתי. באמת, אני בהחלט מאמינה באלוקים ובניסים. ברחבי אירופה שאין בהם ניסים, ממש לא הייתי שורדת. איכשהו, אני נמצא ואני גדלת את אותו ילדיי. איכשהו, יחד ואני הדבקנו יאריך רק את החתיכות השבורות מסוג נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 שעות. אני חושבת ש"איכשהו" יד אלוקים הינה לגבי.