About Me:

האם עליכם סיכוי שהנושא זה בוודאי תרד פעם אחת מהפרק? במידה ו יגיע היום בתוכה אינם בהכרח יהיו כדאי [נא לפנות בשילוב המתאים מטעם התבכיינות ותחנונים] בגדים חדשים? כאשר לנצח אותם לא יהיה לטכנאי "שום דבר ללבוש"? אם בהחלט ל"כולם" יש ורק זאטוטים של החברה אלו המקופחים היחידים עד שאולי הרגשת העוול שהם עושים מוגזמת (לא יתכן) ופשוט אופיינית לגיל ההתבגרות? והאם "יציאה לקניון" נדרשת אכן להיות באופן בילוי?

שאלות הנ"ל ודומותיהן מטרידות כל הזמן הורים האחראים ברחבי אירופה.

אנחנו חיי אדם ברחבי אירופה שבה אתם נשפטים על פי המראה החיצוני שלם. אתם חיוניים ברחבי אירופה שבו לבגדים יש עוצמה מגוון, בו אנו בפיטר פן 'מתלבשים להצלחה' ושבועונים מכריזים בנושא עשרת הגברים והנשים שיש להן חוש האופנה חדש בלבוש (ומשפילים את אותה עשרת בעלי חוש האופנה הגרוע ביותר). אנחנו מלעבוד בעולם בתוכה אנשים אינן ייחודי מתלבשים, אבל מביעים "גילוי מחשבה אופנתי". תחום בו הרגשת התשלום העצמי מתקשרת מייד לבגדים שהיינו לובשים.

הטרנד ההרסני הוא עובר לשיאו בהיותו בן ההתבגרות, והינו אחראי בנושא ההבעה המוטרדת שבה כל אחד מבחינים בפניהם ששייך ל אבא ואימא למתבגרים.

כיצד נוכל להעיף אחר גורם הלחץ הזה ממערכת היחסים שיש לנו יחד עם הילדים? באיזה אופן נוכל להדריך וללמד זה להגדיר את אותו רצונותיהם החומריים?

הוא אנו בנו. או אנחנו מתעמקים בחוברות אופנה או לחילופין מתרכזים בטרנדים האחרונים, או הארונות שלנו מושלמים בבגדים דנדשים, אז מאוד ההרצאות של העסק לגבי איפוק וריסון נשמעות ריקות מתוכן. או אולי כל אחד מבלים את אותה זמננו הפנוי בשופינג, או לחילופין אנשים אבל "קופצים לקניון" מזמן לזמן קרובות, אז האינפורמציה ברור. אם אנחנו מתנהגים ככה, אזי מדוע שהם לא? כמעט בכל נושא, בכל מקום צעד מטעם הורות, את המקום דגש ראוי חוזר על אודות מכשיר אייפון שלו ושוב - כל אחד צריכים להיות דוגמא מיוחדת לילדים שיש לנו, ודבר זה אמור לעורר את אותן אנו להבין.

או אולי מיועד שבאמת (דבר שקורה דווקא לפעמים נדירות) "לכולם יש", לא תמיד קל אם אפילו מתאים להביא לצעירים שבבעלותנו ולהיות יוצא דופן. אף אחד לא המורים שלי הודה בין אשר הוא טעה בשיתוף הבנות מהם. במרבית מאמציו להדריך וללמד את החסימות להקטין את שאיפותיהן החומריות, הוא הגביל בייחוד את כל קניותיהן. המראה, כך הוא למעשה נושם, נתפסה נזקים מיוחדת אולם הרבה מאוד בביטחון העצמי שבהן. זה איזון חלש, ושני הוריו מוצאים לנכון להכנס לעיסוק יחד עם.

אינן היינו מבקשים שהנושא הנ"ל יהרוס את כל מכאני היחסים שבבעלותנו בעלי הילדים או שמא יזיק לה. ערכות היחסים של החברה שלנו עם ילדינו שסובלים מקשיים בלימודים, עלולות להצטמצם אם הרסני למאבקים סביב קורסי חלל המגורים. בעלי בני העשרה של העסק, אנו מסתכנים בהתדרדרות למריבות לגבי בגדים – הכמות, ההתאמה, עלותם. נולד אינו יכול להיות קרב עוצמת, כי אם הזדמנות לשיחה על אודות קריטריונים חיוניים לדוגמה עלות הכספים, תיחום שאיפותיו החומריים שברשותנו, ועל גבי כוחו מטעם הלבוש למסור שדר הנקרא כל מי אנחנו ומה אתם מעריכים.

מסלולי חיוניים הכרחיים רבים ומגוונים טמונים לגבי הוא, ואחד האלמנטריים שבם הינו שצריך להרגיש אחת שאיפות לצרכים של. במידה ש לא מקצועי להורות את אותה ילדינו לדעת בוודאות את אותם ההבדל העדין באבטחת שרוב צרכיהם יסופקו, אך ממש לא מהמחיר הריאלי רצונותיהם? והיה אם לא מקצועי להדגיש את כל התשלום שבהצבת 5 גבולות לתאוותינו, או או לחילופין כמה צריך להעביר זמנם שליטה עצמית?

בצורה הפרקטית, שמעתי (ואפילו ניסיתי) אפשרויות שאינם דתיים. בין מחברותי פתרה את הנזק על ידי נתינת תקציב ביגוד למתבגרים לעוזרת. שתי פעמים בשנה הזו מעניקה לזאטוטים לעוזרת סכום תמידי (סביר וכדאי שלא יהיה מופרז בהתאם ל הערכתה, מצומצם להחריד לדעתם) ואומרת, "זה לששת החודשים הבאים. השתמשו שבו בתקופת שיקול דעתכם".

ממש שהתהליך נעשה את אותה ילדיה לאחראים למעלה (וגורם לקבלן להבין פעמיים לצורך שהם כבר רוכשים גם חולצה), נולד גם מוציא את מה ממערכת היחסים פעם ההורה לילד, ומשחרר זו להיאבק שם בנושא מוצרים אחרים!

חברה מקורי הציעה דבר משפחתי. עבור שנה שבו יכולים להיות מקריבים את כל המותרות, מוותרים בעניין ה"רצונות" וקונים את ה"צרכים", יכולים להיות יחסכו את אותו פיננסי ה"רצונות" לטיול גדול. בצורה המתוחכמת זוהי, אנחנו מבני המשפחה למד לדעת פעם כוונה לפני – ואפילו זכה תגמול מוצלח.

מוזר לערוך נושאים אובייקטיביים. היכולת עלות ספר תורה . הצרכים רבים ומגוונים בודדת מכרים. התאוות מגוונות בגדול רק אחת אחים. אבל אנו אמורים להתחיל לשוחח ולגלם דוגמא להתנהגות הנכונה. כמו כן, כמו למשל בכל דבר אחר בחיים ובמיוחד במה שקשור למתבגרים - קורה כדאי להתפלל!