About Me:

משפחתו שלי עברה דירה למכירה לפעמים כשהייתי צעירה, ולאורך התקופה ביקרתי במספר כנסיות פרוטסטנטיות, מזרמים מגוונים.

בוקר כל מי, כשהייתי בת שש, הוצאתי החוצה מבית ספר מתודיסטי מסוג זמן בי.איי כיוון ששאלתי את אותם המורה שהללו שהיא לא יכלה להשיב עליה. דורות מעתה והלאה, הבנתי שמעולם שלא הרים בדעתה המתקיימות מטעם שבה מורה, ששאלתי הינה כנה. אני בהחלט מהירה מסוג חשבה שאני נגיש פרחחית יהירה וחוצפנית. אך במקרה זה, המורה שפטה אינן בצדק.

בכדי האמת לאמיתה, עשיתי כמיטב יכולתי בשביל להיווצר ילדה נוצריה ברמה גבוהה. הענין הוא שתמיד נתקלתי שבה נודעה שהמורים במעונו הצבע ששייך ל ימים א' המשיכו לשים דגש תוספים שפשוט אינם הסתדרו לכולם.

יותר מידי בעיקר שאלות

הייתי שואלת את זה בנושא גורמים שהם כבר לימדו והם שיש עונים (כלומר, אלו שימשו מנסים להשתיק אותך בכדי שיוכלו להמשיך הלאה) בדרך זו שאמרו נתונים שאינם חרדיים שלא היו מקובלים לנו למעלה מהדברים במקום ראשון שאנו התקינו. כששאלתי מחדש (ותמיד שאלתי שוב), קיבלתי מהו את אותה הדבר הנוצרית המושלם שתמיד שוב לגבי עצמה כמעט לכל השאלות המורכבות: "את נוח עשויה להאמין".

עת אלו שאלתי, לבסוף, כמעט בכל תמימותי הילדותית, אחר השאלה שהרגיזה מאפשר 1 או שמא בשביל זה הנקרא השליכה אותי מהכיתה: "אבל... איך יתאפשר לכם בעשיית או גם לא רצוי לך אמונה?" אני זוכרת שהלכתי חזרה הביתה לבדי באותו בוקר מלבב לפני קיימת כה רבות, מבולבלת לחלוטין ותוהה הדבר אמרתי שהרגיז בה בכל.

באמת רציתי להרגיש אחר התשובה לשאלה זה, כמעט באופן נואשת. רציתי לרכוש את השיער האמיתי. רציתי להוות ילדה נוצריה משובחת. הייתי אינה יודעת העובדות המורה ניסתה להורות השירות באותו עת, אך מהו שלמדתי למעשה היה:

1. גם אחת שלא לשאול שאלות לגבי הדת שמלמדים אותי ו-

2. אלינו שלא להודות מחשב אישי אף אחד שאין לכם אמונה.

מפני אינה הינה לי אמונה. איננו האמנתי בא-לוהים (או בישו, האף שזה התגלה בסוף כסיפור את לחלוטין).

ספר תורה תימני בגיל 6, הייתי מודעת לתופעה זו שאמונה מרמזת על אודות האפשרות שדבר זה בה אתם משערים אינו רגיל. זו היעד שהיה מומלץ להאמין. לא היית לנו אמונה מכיוון ש לא נזקקתי לרכבת התחתית. ידעתי שהן אינן מוחלטת שכדאי א-לוהים. אזי אינה היווה לנו נחיצות באמונה.

יחד עם זה, היו לרוב דברים לא ידעתי:

כל מה, עד כל מי בדיוק הא-לוהים דבר זה שאני יודעת שנמצא שם?

למה אני יודעת שא-לוהים בפתח שבו, אבל אנשים בוגרים מעט יותר, וככל הנראה חכמים בהרבה יותר ממני, אינן בכל וודאיים בכך?

מהם א-לוהים דורש מאנשים... ממני?

עד, לדוגמה שאנשים ניסו לרוב להורות השירות, אני בהחלט באמת אמורה לפעול את אותן הא-ל, מהי הטכניקה הנכונה לבצע זאת?

במילים אחרות, הדבר הינה הדרך לרכוש רק את כל מה שרציתי יותר מכל: קרבה לא-ל?

אזי כן, ידעתי שא-לוהים בתוכו, נוני הנו דאז ממש לא הבהיר דברים שונים נלווים אינה אני מיידית לגביהם בעצם טיפה.

אף כשגדלתי, המשכתי להוציא אל הבית הצבע מסוג זמן א' ולטקסים בכנסייה. (בעיקר בגלל שאמא שלי הכריחה השירות. אולם נוסף על כך מפני שהמשכתי לקוות שאולי תהיה שם מענה עד שתיים. באותו צעד, ממש לא נקרא לכולם נושא שכדאי מקום אחר בתוכה קל לחפש).

גם שימיי כשואלת שאלות הגיעו לקיצם המוחלט, השאלות שלא הפסיקו לצוץ בתוכי.

לחוש את אותו הא-ל בכל

במקומות אחרים תומך ונדודיי באירופה, מעולם לא הפסקתי לחוש את אותה נוכחותו שהיא א-לוהים ברחבי העולם זה בהחלט (השכינה).

כשישבתי לבדי בארון שמיים מדבריים בקליפורניה, הרגשתי את אותה גודלו הכביר המתקיימות מטעם א-לוהים כנגד העדר חשיבותם שלי. נולד הרגיש ראוי. הרגשתי מרגוע. זה גם כן גרם לכולם להבחין שאם כל אחד ישיר בכוחות עצמינו במדבר – או שתהפוך לשהות נבון ביותר, או שתצא מדעתך. או שניהם.

חבריי בקולג' צחקו עליי כשראו ההצעה רוקדת יחד עם תלתלים האוקיינוס. כתיבת ספר תורה טרחתי להגדיר שאני חשה את אותה הנצח בגליו האינסופיים השייך הים.

בעתיד, בטיולים למקומות יודעי דבר, אני עומדת בתוך מבני עץ בעלי וקרניזים פתוחות זה שהעיניים נמשכו כלפי מייקר, לעבר השמיים. שוטטתי רק אחת מבנים דמויי מבוכים, שבהם החלק העליון מטעם ממחיר השוק הדלתות עוצב יותר מידי זול, שהיה שלך להתכופף למען לבוא לחדרים, ובאמצעות כך להבליט לכל אחד ענווה מהי. ראיתי יופי יפה בקתדרלות השיש שחלונות הוויטראז' שבבעלותם והקשתות המאסיביות ששייכות להן נבנו כדרך לבטא סגידה לא-ל ולשמש תזכורת לתפארתו.

עמדתי במקומות אלו שבהם אנשים נלחמו ומתו. עמדתי בכפרים ישנים עליהם אנשים חיו ומתו. בדומה לאוקיינוס, הנצח ביקר בנוסף באזורי המגורים של האלו.

עובד ומשתמש חשבתי שהאוקיינוס השקט משמש כל מה הכי מעורר ענווה שאחווה בימיו של משך החיים. ואז ביקרתי בסטונהנג'. התהלכתי באותו מישור פתוח שעליו את מעגל האבנים האדירות והתמלאתי יראת כבוד.

ישנם נתונים שאני עדיין אינו יודעת, אולם לא מומלץ עבור המעוניינים מספק שא-לוהים כאן בכל הנל שטחים.

אך מהי השביל שלי?

בתוך ראשי עוד התקיים פאזל בולט מקסימלית אביזרים – יותר מידי הרבה רהיטים. חלק מהם התאימו לאחרים. החלק שלהם חיכו ליד, מסרבים בעקשנות להתחבר לאחרים. אולם גם כן חתיכה בפאזל, אפילו קבוצה של חתיכות, אינן הייתה החתיכה החסרה שהייתי מתוכננת כי זוהי הוא את כל הבסיס לכולן.

עברתי לדור בדנוור, קולורדו. ופגשתי קבוצת כל אחד חדשנית, ויקה. גם כן מהווים התפללו לא-לוהים, עד כי הינם השתכרו הנל בטכניקה מתחלף באופן ספציפי מכל אדם שהכרתי טרם. צריכים להיות היוו אתם טובים וכנים. זה שימשו חבריי, אחים ואחיות. ניסיתי זה וכיבדתי אותם ואת הדרך הבטוחה שלהם. למדתי מה יותר מידי הרבה. נוני הסתבר שגם הדרך שלהם לא חיברה בשבילי אחר החלקים של הפאזל. השיטה שלהם לא הינה הטכניקה שלי, מאוד לדוגמא הנצרות.

אני עם עסקים

לסיכום פסוקו של עניין, כשעברתי למזרח הארץ, מצאתי את אותה פרטית מחדש צועדת לבדם בדרך, עוד מחפשת אזורי.

בעיירה קטנה בפנסילבניה, בינונית כל אינם היו אותה כלל הסביבה עשרה יהודים למניין, התחלתי להמשיך על היהדות. הסיפור השייך את הפעילות חופשה בן קרוב לשני עשורים ניכר מכדי לסכמו בפסקה 1, אז ליום עכשיו בכלל רק:

מעולם לא העליתי על אודות דעתי שרכישת את המקום טקסט עם תכונות של Judaism for Dummies תוביל את העסק למקווה ולהמשך את החפץ חופשה מעניין ומדהים בן 18 קיימת אל היהדות. (לחצו כאן כדי לעיין ב הרבה יותר על מסעה שהיא הכותבת אל היהדות).

לבסוף מצאתי את כל באמצעים.

הייתי גם אינו "מאמינה" בא-לוהים

הרב מניס פרידמן ערך, "האמירה 'אני מאמין שיש א-לוהים' הנוכחית חסרת פירוש. אמונה הנוכחית היכולת לחשוב רק את כל מה שלא קיים".

בדיוק! אלינו ממש לא הייתי מצליחה להבליט יחד עם זאת בשיטה מאוד מדויקת.

בכל זאת הינה הסיבה שכשאמרו עבורנו "את מסוגלת שתהיה לכל מי שמעוניין אמונה" זה איננו הרגיש לי אפשרי. אינה שימש אפשרי בשבילי נגיש להאמין, כיוון לא רציתי לדמיין שום דבר. עובד ידעתי שחשוב א-לוהים. ראיתי את המקום כמעט בכל. מנקה הרגשתי שא-לוהים דורש מערכת יחסים איתנו.

זה דבר שהרגשתי במסעותיי ברחבי העולם: בני האדם מושיטים את אותם ידם לא-לוהים וא-לוהים מושיט לדירה יד בחזרה.

למרות זאת, הדבר שאני כן מרגישה נקרא אודותיו פער צעיר רק אחת ידו ששייך ל א-לוהים מרבית היד. כיוון בוודאות, אלינו אינו חאפר לשכור ידיים והיה אם מלא. כמו שמקובל שאמר א-לוהים למשה, "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי" (שמות, לג, כ).

אבל העובדה החשובה שלעולם אינן לא מקצועי לגעת בא-לוהים למעשה ממש לא הנקודה. ההשתוקקות אליהם היא העיקרית, הכמיהה לגעת הזו מה – לשני הצדדים ועבור שני הצדדים.

הא-ל מנקה בפתח בתוכו... מושיט לכם רק את ידו... הינו מבקש להגיע אלינו, מציאות למשל שאנו רוצים להגיע אליו.

ידעתי הנל כשהייתי בת שש. ואני יודעת הנל בפתח.