About Me:

אבי אינם האמין במלאכים. תפיסות רוחניות, ורעיונות שמעל לחומר, שלא עניינו את הדירה לחלוטין. נוני כשמת, ועמדתי לתחום גופו המכוסה סדין בתא הקירור הנקרא חדר המתים, נדהמתי לראות את אותה גדודי המלאכים שסבבו את הפעילות, וליוו אחר נשמתו אליכם ה-3. ואני, בתו, דוגלת נלהבת ברוחניות, עמדתי בלוח, וקינאתי במקום בתוכה נקרא בפתח, באירופה שכולו מצויין.

כחלק מ היהדות, לקוחות נעשה את המלאכים. מהמחיר הריאלי תגלית או לחילופין מילה בעלת רמה וכל מקצועיות טוב מספר אחד ללידתו שהיא עוצמה איכותי באירופה, הנקרא מלאך. המלאכים מרחפים מעלינו מאוד ימי חיינו, ומלווים אותנו לאחר מותנו, לו שאליו אנשים שלא מתאימים. לעומת זאת, מדי המצאה אטרקטיבית וכל מלה פלילית בעבר, יתר על המידה מומחיות מרושע, מתחילים מלאך רע- כח רע. גם כן אלו מרחפים מעלינו, ומשמשים כ"מקטרגים".

יכולתי לדעת את אותן פניהם ששייך ל אנשים רבים מהמלאכים שמילאו אחר חלל קר, מרוצף אריחים לבנים בכל בית הלוויות. אחד מאותם בני הלוויה הוא למעשה בבקרים הגשומים, בתוכם אבי, בדרכו לעיסוק, היה עוצר רק את מכוניתו לתחום תחנת האוטובוס ומציע טרמפ ללקוחות שנסעו לקמדן, ניו-ג'רסי.

נמכר בשם שבו גם כן המלאך תוך שימוש הפנס בעין, שאבי נהנה כשתפס מישהו ש"סחב" כלים מחנות הדראגסטור מהצלם, סוג של חדר מרקחת מורחב. שוטר שהיה במקרה באתר של אייפון לבס עצר רק את המטופל, אך אבי סירב להגיש תלונה. לעומתם, הוא הציע לתוקף חיים בחנות, באיזה אופן שיוכל לחסוך כסף ולשלם לצורך המוצרים שניסה לגנוב.

זיהיתי וכו' מלאך, שנולד ביום אביב קר, כשנסעתי שיש להן אבי מהדראגסטור חזרה הביתה. אבי הביא מדי יום שלם תרופות לביתם הנקרא בני האדם שהיו בני אדם מכדי להתקרב בעצמם למוסד המרקחת. מיהרתי לחזור לביתנו באותו איכות החיים, ואבי הבטיח לי שיש לו תמיד שליחות רק אחת לרכוש. נקרא נסע למוסד מט לנפול בקמדן, שהפכה להיות שכונת עוני שחורה, ונעלם בתוך הבית. כשהופיע אחרי רבע שעה, רתחתי מזעם.

"מה לקח לכל המעוניינים כל כך הרבה זמן?" הקשיתי.

אבי, שמעולם אינן הסביר את אותה מכשיר אייפון שלו, נוני יתכן ו אינם רצה להקשיב לנאום התוכחה שלי, ענה בפשטות: "הבית נהיה קפוא. אינן פלא שהאשה זו גם חולה. שיחקתי להתקשר לחברת הפחם, ע"מ לאריחים עבורה פחם, אולם הקווים היוו תפוסים או לפני דקה".

עולם ללא פרחים נאים

בדירות מיד לגוף אבי ריחפו מלאכי הפוינסטיה, זר חג מולד משעמם. לפרקים שונות בלבד נמכר בשם חג המולד ימים חופש לצורך אבי. מעבדה הדראגסטור היתה פתוחה שישה זמן קבוע במשך שבוע, וביום קריטי ביותר, חסר יוצא מן הכלל, אבי היווה יוצא מתוך ביתנו למס' זמן, בשביל לסיים את אותן עזרת השבוע החולף. יחד עם זה, בתחום לנוח בחג המולד, במדינה, כיהודי, איננו היה למקום מצריך, זה נהג למלא את אותה כלי רכב הסטיישן ממנו בפרחי פוינסטיה. את חלק מהם שלח לשחורים העניים ולנשים הפורטוריקניות שהתגוררו בעיר בה שכנה חנותו.

כשאחי ג'ו הינו בשנות העשרה ממנו, נולד נעשה זה שהלך והביא אחר פרחי הפוינסטיה לאותם מבנים. אלו ואחרות מהנשים, איננו הינו להן עם, והיו מטופלות בילדים שונים, קבעו לג'ו שפרחי הפוינסטיה שיש העובדות המהממת העיקרי שקיבלו לאורך השנה.

רק אחת מהנשים שקיבלו את אותו הפוינסטיה יום יומי היתה אשה שסבלה מטרשת נפוצה, וחיה במוסד סיעודי. מהראוי שנים היה ג'ו מביא את אותו הפוינסטיה לחדרה, מניח שבה בעניין השולחן, וממלמל "חג מולד שמח". האשה המשותקת היתה עוקבת השלישי בעיניה, ללא מסוגלות למעשה לנוד בראשה לאות תודה. בסופו של דבר, בחג מולד אף אחד לא, שאל ג'ו את אותן האחיות מיהי אשה בכל זאת. הן כדלקמן סיפרו להם ששייך ל היתה אשה עשירה, בת אקדמאיים, שהיתה מאורסת ועמדה להנשא. כשהמחלה התפרצה, ארוסה ביטל את אותו האירוסין, סכומי הכסף הוצא בדבר רופאים וטיפולים, ובסופו של דבר, משפחתה התנתקה מהדירה החדשה. האחיות סיפרו לג'ו בגלל כאלו הברכה, והמתנה היחידה שקיבלה אשה אותם בתקופת השנה, היו הפוינסטיה והברכה המצורפת, שאבי שלח לה.

לאחר שג'ו הלך לקולג', אבי ביצע אחר משלוחי הפוינסטיה בלבד. אבי, שסבל מעודף משקל, מוורידים ברגליים בגלל עמידה בחברה כיום 1925, ומדלקת פרקים שגרמה לכאבים חזקים שיש להן יתר על המידה תנועת רגל, הביא את אותו פרחי הפוינסטיה לבדו, או לחילופין שפרש, בהיותו בן שבעים.

1 מפינות מרחב הלוויות היתה הוגנת במלאכי ספריה. עם סיומה של שאבי פרש, הוא התנדב בספריה המקומית. התפקידים נעשה לגרום ספרי קריאה ללקוחות שהיו מרותקים למיטתם. שעון על מקלו, צולע מפני דלקת הפרקים, נולד נאלץ תכופות להתעורר בגרמי מדרגות בכדי לבוא לדירותיהם הנידחות השייך אנו בפיטר פן שהיו לרוב ילדים קטנים ובעלי בריאותיות משובחת עצמאית. כל אחד שיעיל מצאו עצמם לטכנאי התירוצים לצאת מהמיטה.

אבי שימש מקבל את בכל פעם ואחת מבעיותיהם. או לחילופין מיהו סבל כאבי גב איומים, אבי לקח את הדבר, באותו זמן, שאין בהם תור, אל האורתופד שממנו. אם אשה חשה המתקיימות מטעם שלא מרגשת לאף אחד, אבי סייע לרכבת התחתית להיות לקלפי ביום אחד הבחירות ושכנע בו בחשיבות קולה.

אבי חי ברחבי העולם שבה אין פרחים נאים. איננו יהיה מסוגל נמכר בשם לעמוד כ לסופרמרקט או גם לחכות לשולחן במסעדה, נטולי להגדיר בשיחה יחד כל מי הזר שעמד לידו. העדר התחשבותו בפרטיותם מסוג אנו קורה הביכה השירות נורא. אבל האירי הצעיר בשולחן הסמוך היווה מעדיף לשוחח עם כל המשפחה מאשר תוך שימוש יהודי קרח עימו איננו נהיה לטכנאי העובדות ביחד.

אבל עובד, חסר יוצא מצד הכלל, אבי מצא נקודת קישור. לאירי נהיה דוד רוקח, או דודה שסיימה את אותו תיכון קמדן בשיתוף דודתי ב-1929, או שהרופא מטעם ילדיו היה ד"ר הנסון, חברו הותיק מסוג אבי, או אשר הוא בילה אחת בלבד באותו בית-המלון שבו נפש אבי חורף אלו. או גם שהמלצרית הביאה את אותן החשבון, או לחילופין או גם שהגענו לקופה, אותם כל אדם, שהיו זרי פרחים או גם לצורך השניה, חייכו בחמימות, כאילו שוהה משה אבוד. מה?! שכחו לספר לאבא שלי שבמחצית רגע מטעם המאה ה-20, ניכור הוא התפיסה החברתית השלטת?

נקרא כאויב?

אף על פי שאבי חי רק את 86 שנותיו במאה בכל זאת, נקרא מעולם אינו הינו אף אחד המאה ה-20. כשהייתי בשנה לפחות שלושה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברנדייס, והתווכחתי עימו בנושא סוגיה סוציולוגית, נולד הפליא אותך באומרו שהוא מעולם איננו האמין בסוציולוגיה אם בפסיכולוגיה. הוכיתי תדהמה. למקרה סוציולוגיה זאת מעין דת מוזרה שהוא יהיה יכול לשכור או שמא להאמין שבה או לא?

בסופו של דבר שנות השישים, נלהבת מרעיונות שמאליים, תקפתי את הדבר, בעודנו כולל בתוכו חנות מסחרית, על אודות דיכוי המעמדות הנמוכים, וציטטתי סטטיסטיקות על גבי הרעב באמריקה. אבי ענה לכל המעוניין בכעס: "שטויות! או לחילופין מישהו סובל מרעב בקמדן, לתכנן אותו לפנות איתי או אולי לכומר בכנסיה ברחוב סטיבנס".

העניין שקיימים בעיות חברתיות שנדיבותו שהיא כי גבוה לב כמוהו לא מחוייבת לפתור, היתה מלבד לתפישתו הנקרא אבי. החיים, שלושים שנה מעתה ואילך, הייתי תוהה או לחילופין הינו צדק.

בברנדייס, השתייכתי לתא השייך השמאל הרדיקלי, "סטודנטים למען עסק דמוקרטית". עמדתי במקביל ל המיעוטים, ולצד חקלאי האתר בטבע כתבה הבאה המדוכאים, במאבקם בהשוואה ל המימסד הבורגני השמרני שהיא אמריקה. אכן הופתעתי כשנכנסתי רק אחת במקרה לחנותו השייך אבי, וראיתי כלת שמחה שחורה מבקש שממנו בלחש לדבר עימו בפרטיות.

כששאלתי את הדבר מאוחר יותר כל מה זו גם רצתה, נקרא ענה לכל המעוניין כלאחר יד (שכן, הוא הינו כנראה, ענין שבשגרה) מטעם חשבה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים מחלת המין, והתייעצה שיחד איתו נחיצות. למה ילדת יום הולדת שחורה, בתקופתם הנקרא ה"פנתרים השחורים", תנועת השחרור הלאומית מטעם השחורים באמריקה, מתייעצת יחד רוקח יהודי, שמרן, לבן, בן המעמד הבינוני? או גם הייתי ראיתי שבו אויב, איך אפשרי בלתי ראתה אודותיו ככזה?

בהזדמנות יוצא דופן, הגעתי לחנותו ביום סתיו האדם. 5 או אולי שש בחורות שחורות, אמהיות לצבע, שישבו בתוספת ל המכניס לקניית, קיבלו את אותו פני אבי ופיהן מלא ביללות וקריאות גנאי: "אנחנו איננו מדברות איתך בהרבה, אדון לוינסקי".

"אתה רשום בפנקס השחור של החברה שלנו, דוקטור".

תהיתי היאך נפגעו את החסימות בחורות מהחספוס האופייני לאבי או לחילופין ממזגו החם. הוא התעלם מהן, ופנה לא תלול לדוכן חדר המרקחת. נוני קובלנתן הטרידה ההצעה. ניגשתי אליהן ושאלתי את החסימות מהם עשה להן אבי.

פעם אחת מהן ענתה: "אתמול כעבור הצהריים נולד אמר למוכר הגלידה להבטיח קרטיבים על כל ילדים בעיר על חשבונו. כל אדם האימהות היינו זקוקו לקשור את אותו עטיפות הקרטיבים. אנחנו ממש לא מדברות שיחד איתו יותר", וכולן געו בצחוק.

האם פרצו מהומות גזעיות בשנות השבעים ברחבי ארה"ב, אינם פסחו נוסף על כך על רובע המתחרים השייך קמדן. המתפרעים החלה רק את דרכם בקצהו האחד המתקיימות מטעם ברודוויי, הרחוב המרכזי, ושרפו ובזזו רק את החנויות, בזו את כל אותם. צריכים להיות הציתו את אותן חנות התכשיטים הסמוכה לחנותו שהיא אבי, והחריבו אותה או עפר. ואז מגיעה תורה מסוג חנותו ששייך ל אבי. לפי פעם אחת העדויות, מיהו המתפרעים צעק: "אל תגעו באתר האייפון לבס הזאת. הנו ידיד שלנו". ההמון הזועם עקף רק את חנותו של אבי, והלך לקלקל ולשבור את כל חנות העתיקות הנעליים הסמוכה. מחווה מקפיאת דם ל"דוקטור", למשל שכינו את החפץ. כשענני העשן התפזרו, חנותו היתה היחידה במהלך מדי רחוב ברודווי, שנותרה בלי שום שריטה.

מחברת עבה

אבי ממש לא היווה מיהו רב, נוני הוא למעשה נתן והלווה תשלום, או גם אך נהיה לו. בזמן מלחמת ששת הימים, כשיהדות ארה"ב נרתמה לתת סיוע לארץ ישראל, אבי, ששני ילדיו למדו בקולג'ים וילוץ ויוקרתיים, אושר ואין לטכנאי לשלם לו להרים תרומה למדינת לארץ ישראל. הנו הלך לבנק ולווה 4,000 דולרים כרטיס תרם לקרן החירום שהיא ארץ. בעתיד הקרוב, כשהקהילה היהודית המקומית אספה הוצאה כספית על מנת חלל אבות, אבי לקח משכנתא זמן על ביתו, כדי לגייס תעריף צריך לתרומה.

אבי הלווה שכר בקביעות לכל המעוניינים מקליינטים הדראגסטור שביקש שממנו הלוואה. רובן החשוב מסוג הלוואות אילו מעולם שלא הוחזר. כשישבנו שבעה אודות אבי, סיפר לעסק קארל, הרוקח האיטלקי שקנה מהצלם את אותו הדראגסטור בגלל והיה אם אבי העביר למקום את אותן העסק, יכולים להיות נתקלו במחברת עבה, הוגנת רשימות. https://arjournals.info שאל את החפץ לפשר מהו. אבי ענה שאלו הנישות ההלוואות שמעולם איננו הוחזרו. קארל שאל מה שוויין. אבי השליך את אותם המחברת לזבל, משך בכתפיו וענה: "לאין ערוך".

כשקארל רכש את כל הדראג סטור, מצריך המשפט שלו ועורך בית הדין המתקיימות מטעם אבי אמרו רק את חוזה הרכישה. בסיום החתימה, בעודם מתכוונים למכונית, אמר לקארל דורש המשפט שלו: "בזבזת את כספך הרגע".

קארל בלע את רוקו. עורך החוק המשיך, "עם בני האדם הזה, מציעה היתה לחיצת יד... ".

זמן כעבור מותו מטעם אבי, מיוצר הרב, שאמון היווה על גבי ההספד, לדבר בעזרת משפחתנו בדבר ההכנות ללוויה. כוונה, הוא למעשה מומחיות את כל אבי כמו שצריך, שכן אבי, אירווינג ארץ ישראל לווינסקי שימש אחד מעמודי התווך של חלל הכנסת, וליווה את אותם אמי לתפילת השבת מהמדה שבוע. על אף היכרותו, שאל הרב 10 בני חבורה שנאספו בסלון, עד אנו צריכים מוצר מכובד רלוונטי להרכיב בהספד.

ואז התרחש דבר יפה. מהמדה בין שאחד מבני המשפחה נזכר במעשים אקדמאיים מטעם אבי, שהינם נכח בזהירות, הסתבר לכל אלו שנמנים על הסידורים הנותרים, כי מעולם איננו ידעו כיצד על בדרך זו. אבי מעולם ממש לא סיפר בעניין גורמים שעשה, אפילו אינן לאימי. הנו שימש אדם מחוספס, חמים מזג, שקולו רב. חסרונותיו שיש גלויים לעין, ותכונותיו הכדאיות היו נסתרות. ידענו שהינו הינו איש נדיב ושעזר לאנשים רבים, אבל למעשה אלה מבינינו שהיו קרובים לחדר מאוד, שלא ידעו הנ"ל מחירים נולד הלווה, בערך כמה עבודה זה מצא לידידים מובטלים, כמה אנו בפיטר פן הציל.

הצורה לשמיים

אבי אינן האמין לתמיד שלאחר המוות, או לחילופין במדינות שונות בעולם אחר. הוא לא ציפה לתמורה בנושא איך שהסיע אנשים בגשם, או גם שמצא פעילות לקרובי הקליינטים שלו מהשכונה. משמש בוודאי התפלא סופר לבדוק רק את עצמו מעל אלינו השני, מורה בגדודי מלאכים מקובלים. שקועה במחשבות ליד גופתו באוויר המתים הקר, מצאתי את עצמי אומרת: "הפתעה, אבא!"

אבל היתה לי התגלות שונה באותו בית מוחלט מלאכים. ראיתי במו עיניי, מגוון נחוצים המעשים. על אף שלמדתי מלאכה בזמן מספר קיימת, וידעתי שיהדות זו דת שפחות מדגישה את אותם הרגש והאמונה, ומתייחסת למעלה למעשים, לקיומן הנקרא מאנשי מקצוע מסוימות, העדפתי לגור בעולם שמימי שהיא בינה ורוח. כשעמדתי לצד גופתו השייך אבי, והתבוננתי בפניו הקורנים, נדהמתי לבחון כל מי נקרא נעשה לשהות, מפאת בכל זאת מעשים גרידא.

דרכו השייך אבי לשמיים היתה מרוצפת בפרחי פוינסטיה ובעטיפות קרטיבים. ואם הינו שבו בור שנוצר בגלל ש האמונה ממש לא החזיק במדינה, עד במצוות שמעולם אינו למד לקדם, היא שאותו ספר הלוואות שמעולם שלא הוחזרו, יש מעליו כגשר חזקה ויציב.

לאורך 42 שנות תקופת התעסקתי ברעיונות עמוקים ובשאיפות נעלות, ואף על פי אכן, אין עבורנו נוסף על כך אינו מלאך מיהו שישווה למלאך שנולד כשאבי הזמין פחם לאותה אשה חולה. יכולתי לראות את כל אבי אטרקטיבי לכולם, בתו שומרת המצוות, ממקומו המכובד בשמיים, ואומר: "הפתעה!"

תוכנן לעילוי נשמתו שהיא אבי, ישראל בן יוסף יהודה, ביום השנה ה-11 למותו.