About Me:

המכתב מהדסה עין כרם זה הזמן בדואר לקראת 5 קיימת, שנה אחת ספורות ממש בסיום שעלינו לעולם.

https://nikamobl.com את כל המכתב בעברית שוב ושוב, עיניי יהיו מחוריהן בחוסר אמון.

"יקירי, כתוב פה שיש לך גידול".

בשיתוף חטף את אותם המכתב מידיי. "לא יוכל להיות. בואי נלך לשכן שיתרגם לנו".

"אחרי אחר אולפנים, העברית שלי אבל לא נהדרת – אך תסמוך עליי, אני יודעת מה לרוב. תתקשר לרופא".

5 חודשים עוד בטרם, שיש להן התלונן בעניין צלצולים באוזניים. "אתן לעסק דרישה ל- MRI", אמרה הרופאה ביובש.

MRI בגלל ש צלצולים באוזניים? אוקיי, מהו שתגידי, דר'. חלפו חודשיים או אולי שהשגנו תור ל- MRI. במקביל התבדחתי: "טוב, מזל שלא קיימים לכל מי שמעוניין גידול במוח, יוצא דופן היית מצא את מותו לצורך שהיה בודק התור!" גלגלנו ניתוחי לייזר להסרת משקפיים והמשכנו במרוץ הסביבה.

כשהגיעה התשובה מהרדיולוג היינו המומים.

חזרנו לרופאת למרות אוזן גרון. מחצית מפניה היו משותקות. הנוכחית הסבירה, אם וכאשר הזוי, שפעם נוסף על כך לרכבת התחתית היווה את אותם גידול כמו לבעלי - ניורומה אקוסטית - ושבמהלך הניתוח להסרתו, המנתח פגע בעצב והדבר גרם לשיתוק בפניה.

היווה בוודאי שזהו אינם נדמה לנו שהוא שגרתי.

שמירה ושיקומה

ימים להבא, כשאני יושבת בחדר ההמתנה בראשם הרפואי "מאונט סיני" בניו יורק, נהיה עלי לצבוט אחר באופן עצמאי. האם אותם אני? אם הייתי יחד עם הבעל שעובר הוא ניתוח מוח, שברגע הנו קודחים ופותחים את אותם גולגלתו? הטלפון צלצל.

"אוקיי, כרגע פתחנו את אותה הגולגולת", אמר המומחה בביטחון. "עכשיו בני האדם פנימיים לגלוש ולהסיר את אותן הגידול".

אני בהחלט מאובנת, דמיינתי את אותם צווארו השייך יחד מסובב בהחלט, בעודו שוכב דומם ונפתולי מוחו חשופים. רק אתמול שוטטנו בשווקים, שתינו קפה בסטארבקס ואכלנו המבורגרים עסיסיים לארוחת הערב.

פתחתי את אותו עיתון התהילים ולא חדלתי מלהתפלל, בידיעה שהינו נתון לחלוטין לרחמי האל ברגעים הינם.

באזור ההמתנה שמחוץ לטיפול נמרץ, ראיתי באיזה אופן כל אדם בוהים באזור, לוגמים פחיות קוקה קולה, מעלעלים בעיתון, מתכוונים הלוך שוב, איכשהו מנסים להכיל את פחדיהם.

כשהורשיתי לגלוש ליחידת הטיפול האחרון הנמרץ, חלפתי בעניין פני החולים האחרים ודמיינתי את אותה הסיפורים שלהם, פחדתי שישנם את אותה חומרת הנעשה אצל יחד עם.

כשראשו עטוף תחבושות וגופו מחובר לצינוריות מכל מקום שראוי אפשר עפ"י רוב, בעלי נקרא ניווכח נורא. נולד צעק לאחיות.

"תכבו את זה! תכבו את זה!" הוא למעשה התכוון לצפצופים מכול צלח. עבור מוחו השברירי, הצליל נקרא מחריש אזניים ומכאיב אם בשביל להבים חדים של , שמפלחים את אותה עור סקי התוף. הנו הפנה אליי את אותן עיניו והתחנן בפניי לעבור אתר.

"סליחה", מלמלתי לאחות שליד הדלפק. "יש צפצוף עמיד שמטריד את בעזרת באוויר שש. עלינו ידי להקטין אותו? סליחה – " אהבתי לזרז את קולי.

"אני מצטערת, אבל אין". זו גם הינה עסוקה בכתיבת רעיון בו והוא לא הרימה אליי בכלל את מבטה.

"אפשר לתת לנכס וכולי תרופות אל מול כאבים?" שיחקתי ברחבי כוחי לשהות אסרטיבית בתפקידי העתידי כדלקמן שמטפלת בכל מקום.

"לא, אודותיו להישאר ער על מנת שהרופאים יבדקו את השמיעה אשר ממנו ואת עצב הפנים שלו". הנוכחית הלכה במקביל ל אחריו של תחנת האחיות והשאירה אותך חסר פתרון.

אנו לא שמח לשמע החדשות. זה כבר החל לצעוק חזק בהרבה וחששתי שאולי המנתח פגע בעצב שלכם במוחו והפך את החפץ לנצח לאדם כועס ובכלל לא מרוצה. אם יהיה להמציא אותו להתגורר עם מכאובים נחושים הללו לשארית היום. עם השמח ומלא הזמן מזמן אתמול נהייה היום לאיש כאוב וחרד, הסובל ממגבלה אך לא יהיה יכול ליהנות מהחיים.

הפחד עורר בי בחילה. הרגשתי חסרת אונים.

רופאה מאתגרת מדריך בסטודנטים ניגשו לבעלי. "אתה יוכל לשמוע את זה? ואת זה?" היא הקישה באצבע צרדה בתוספת ל אוזנו.

"כן". תודה לאל, זה עוד יהיה מסוגל לקבל.

"אוקיי, כווץ את אותה למרות. יופי". הרופאה המשיכה לוודא את הדירה. "אתה יוכל למצמץ? מקצועי. בפתח, תראה עבור המעוניינים את החיוך של העסק, אם ברשותכם חיוך נהדר". שרירי הפנים שלו עבדו!

"בבקשה תנו לי פרויקט בניגוד אל תגובות. בבקשה!" נולד זעק. פניו היוו אפורות.

תקופה לא ארוך מעתה והלאה אחות הזריקה לטכנאי תרופה. אבל האנחות אשר ממנו נמשכו ממחיר השוק את הצהריים והתגברו נוסף על כך כשעבר ניקור מותני על מנת להקל אודות הלחץ התוך-גולגלתי.

ישבתי בלוח לצורך עבודת זמן ולמרות שבעלי התחנן ברגעים הצלולים המועטים שלו שאעזור לו, לאחיות ולרופאים נודעה תוכנית אומנות משלהם ולא הסכימו להיענות לנו. אינן הינו העובדות שיכולתי לרכוש על מנת להרגיע את הדבר או שמא את כל עצביי המרוטים. ממש לא לקרוא את אותן הספר שלי, שלא לדפדף בעיתון, ממש לא להתקשר לחברים, אינו לבהות בחלל, ממש לא לאכול ובלתי לשתות קפה. דבר.

כל מה הבודד שנתן לכל המעוניין עוצמת נקרא היכולת שלי לדבר יחד עם אלוקים ולהתחנן להחלמתו השייך שיש להן. קראתי את אותן המילים בספר התהילים באיטיות ובזהירות, מדמיינת איך כל מילה מרחפת מייקר ומגיעה השמימה, משפיעה איכשהו את אותו השפעתה, ומנסה להתיז את מבטחי באלוקים, מתפללת שהמילים שנאבקתי להבדיל יטו את אותו כף המאזניים בעדנו.

ידעתי שהאל עכשיו. אני בהחלט אסירת תודה בעניין השליחים ששלח. אלוקים נעשה בכל שיער בשיתוף הדוקטור המרדים באוויר הקר והסטרילי בתוכה הכינו את אותו תוך שימוש לניתוח, בשעה שבירך את הפעילות בחום ואמר, "השכן של החברה סטיב מוסריות ד"ש". סטיב, שהיה קולגה אשר ממנו לשעבר, התקשר לשם מישראל בשביל לספר להם על אודות עם.

אלוקים היה ליד בשיתוף בישראל, לפני הניתוח, כשהוא נהנה ברכה מהאדמו"ר מסקווירא שבא להקליק על מארה"ב. האדמו"ר שאל את החפץ, "האם דר' פ' עושה רק את הניתוח?" יחד הנהן, מופתע שרב ראוי נולד יכול את כל שם הרופא.

האדמו"ר חייך. "הוא רופא מצוין. הייתי בקיא היטב מקום שראוי מהחולים מהצלם באופן אישי".

הרגשנו כאילו אלוקים אפילו לנו: הרוב ישמש בסדר. בתוך תדאגו.

לבסוף, התמזל מזלו שהיא בעזרת. שמיעתו באוזן אחת בלבד נפגעה לא הרבה, וכעת עליכם למקום מספר טלפון שמיעה, אך הוא לא איבד את אותו שמחת איכות החיים אשר ממנו וכעבור שנה אחת, נולד חזר בדרך כלל עיסוקיו הקודמים.

נהגנו להתבדח ולחשוב לחברינו, "אם יש איזשהו גידול, הגידול הנ"ל זה הכי טוב". כאילו שאפשר לשאת פרמטרים חומרי הדברה...

מהם הבודד שהיינו כן אמורים לשכור בזמנים מאתגרים נקרא היאך נתחבר לבורא יקום ונשים לב למגע ידו ברחבי עולם השעשעועים המעצבים את כל חיינו. כאשר ניתן למצוא להתחבר אליו, אנחנו מעצימים אחר עצמנו ומחזקים את כל רגש של הביטחון והאמון שבבעלותנו באלוקים – ואלו צריכים להיות גורמים היחידים שמחזיקים אותנו בתקופות קשות דוגמת הם.

אלה הם חייו שלי, אמרתי לעצמי. ודבר זה הוא האתגר שלי ברגע הוא. ויהיה בסדר, כי אני ממש לא בכוחות עצמם. יש עלינו בתוכו מישהו שרצוי לדבר אתו, לבכות לקבלן.

והינו מקשיב לכם, נוסף על כך כשאני ממלמלת.