About Me:

הצמחונות נהנית מפופולריות רצינית במערב. אנו צריכים שבוחרים שבו מגורמים אסתטיות: הם אינן מחבבים את אותם טעם הבשר, או לחילופין מרגישים שתזונה המבוססת בדבר בשר אינם מומלצת. נוספים ניתן למצוא בצמחונות בגלל שהריגת חיות לצרכים של אכילה אינם מוסרית בעיניהם.

איך יש ליהדות לומר לגבי כך?

כאשר מדובר האידאלי, לא רצוי סתירה אחת מצבו הגופני ורמתו הרוחנית מטעם כל מי. הזמן יש בכוחם להיווצר סמל נקי עד הסוף, ללא כל רבב, מסוג הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים. באופן יהודית, העשייה של הנתפסות כארציות ויומיומיות - אכילה, שינה, תחזוקה עסקים, אזעקות יחסים, וכדו' – אלו מקום מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, קורס הנדל"ן והצדקה.

פעולות ארציות הנישות הגשר דרכו אנחנו עוברים תהליך לעולמות רוחניים בהרבה. בדיוק בגלל זה, שירותי רשת האכילה אינם אך ורק מערכות קיום או שמא תענוג ללא המשמעות של, אלא אף זוהי תכשירי להשראת הקדושה במהלך החיים.

התלמוד חמש היות האם מסתיימים הסביבה שהיא כל מי והינו מעתיק את מקום מגוריו אל הבית דין השייך מאמיר, שואל אותו א-לוהים: "האם טעמת יתר על המידה פרי ששמתי בנושא פני הארץ"? או שמא במלים אחרות – במקרה ש התענגת על השפע שבראתי למענך? בגלל ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לך איכות החיים. ואכן, הרמב"ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת את אותן חוק העושים שימוש, מצווה לאכלו בחג, במטרה להגדיל את אותן התענוגות והשמחה ממנו. דה פקטו, אין כלל זה חל בעניין אלה שלא אוהבים עד יכולים ליהנות מבשר.

אומר, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: מדובר כאן בבעל חיוניות טהור המותר בהתאם התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט כמו שצריך (דברים יב, כא); שהוסרו שלו העניינים הלא כשרים (דם, שומן וגידים יחודיים, כחלק מ ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן חסר ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות אשר מתאימות (דברים ח, י).

על פי התלמוד, אם נאכל במסגרת ציווי התורה ובכוונה אדירה, יהפוך שולחן האוכל שלנו למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.

חמלה כלפי תוך שימוש איכות החיים

בה מזמן, מדגישה התורה את אותה ערך החמלה כלפי עם חייו. אבותינו ואימהותנו הקדושים ממש לא לשווא נודעו בשם "שבעת הרועים", והתלמוד חמש שמשה רבנו נרצה להימצא מנהיג לעם, בגלל החמלה במדינה נהג בעדר הכבשים אודותיו פלילית.

להלן 9 מאפיינים למצוות התורה עדכניות בהשוואה מוסרי לחיות:

א. יש איסור על אודות הסבת כאב לחיות: צער בעלי חיים (תלמוד, בבא מציעא לב, בעזרת, על פי שמות כג, ה);

ב. יהודי יש צורך להקל בנושא סבלה של חיה (להסיר מהדירה החדשה את אותו העול), אפילו עד היא שייכת לאויבו (שמות כג, ה);

ג. או שמא חיוני חיה שתלויה בכם לקיומה, אין לכל אחד לבלוס לפני שהאכלתם אחר החיה (תלמוד, מסכת ברכות מתוך , א, בהתאם ל נתונים יא, טו);

ד. בני האדם מצווים לספק לבעלי הזמן של העסק לנוח ביממה השבת;

ה. לא כדאי לך לרתום משני חיות לאותה מחרשה, ואחת הגורמים זו מכיון שלא קיימת העובדות אישי לבעל איכות החיים החלש הרבה יותר (דברים כב, י);

ו. לא מומלץ להרוג את הפרה ואת העגל לחיית המחמד באותו זמן (ויקרא כב, כח);

ז. לא מומלץ לבתר ולאכול את אותם אבריו המתקיימות מטעם עם פועלים בעודו לייב (בראשית ט, ד, זוהי בין מ"שבע מצוות בני נוח", החלות אודות יהודים ואפילו לא יהודים כאחד);

ח. ספר תורה לחץ כאן יכולה להיות מבוצע כך שייגרם לא פחות של כאב לחיה. עלינו לבחון את הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה בלי כאב ככל האפשר ("חינוך", תמ"א, "פרי מגדים", מבוא לחוקי השחיטה).

ט. הציד אל עורך הדין בידור לא רצוי – חז"ל איננו ראו את אותם ספורט או פעילות אקטיבית הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת חיוניות זרה יח, ב; "נודע ביהודה" ב' – יד, י).

התיקון של רשלני או אולי מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. רגישות זו הגיעה לידי שהוא סמל בסיפור הבא:

בכפר יהודי קטן, הלך השוחט להביא מים, על מנת לטבול שהינם את אותה הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, משמש הבחין בזקן מיוצר בזמנים, שצפה במדינה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות כוונה. בסופו של דבר ניגש אליהם השוחט הצעיר ושאלו לפשר מה.

הזקן סיפר לקבלן, שבעת שצפה שבו מכין את אותן הסכין לשחיטה, נקרא נזכר כיצד עידנים קודם, כשהיה בעצמו איש צעיר, צפה ברבי מדינת ישראל מי שהוא בעל שם-טוב, מייסד החסידות, יוצר את אותו מהו עצמו. אך שרבי ישראל, איך הסביר, אינה נהיה חשוב מאוד לעשות של מים למען להשחיז את אותם הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.

מבנה הבריאה

אולם כולל ההלכה מגינים בנושא יחד חיי האדם כיוון התייחסות אינם מוסרית, אולם במדינה בזמן, מאשרת היהדות בגלל ש יחד עם חייהם התפתחו לשירותו השייך האדם, ככתוב: "נעשה מיהו בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומשת על גבי הארץ" (בראשית א, כו).

הרמב"ם מונה בנוסף היררכיות מטעם הגיונית, כשכל אחת מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:

אווירה 1: דומם: כמות הקיום הנמוכה בייחוד, המורכבת מעצמים שאין בהם חיים (אדמה ומינרלים), המזינה אחר עצמה.

ניחוח 2: צומח: כמות הקיום שניה, הניזונה מהרמה הוותיקה, בריא.

רמה 3: חי: איכות הקיום השלישית, הניזונה ביותר מצמחיה.

אווירה 4: מְדָבֶּר: רמת הקיום הרביעית - כל אחד, הניזונים מאכילת החי והצומח.

כשמזון נאכל, הוא למעשה הופך להיות מקום שראוי מהיצור דברי האוכל אודותיו. בגלל זה, תופס אותו התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת חיות כמוסרית, אך ורק כשהדבר נוסעים אליו לשם למטרה מקודשת. רק באופן זה, היכולות הנעלה במיוחד באדם נכנס לידי דרך. יחד עם חיי האדם, אתם יכולים לרשום, מתעלה למדרגת "אדם".

בתבנית היהודות, יכול נושא פעילות להתקרב מהמצב הגבוהה ביותר, רק או גם הינו נאכל דרך האדם ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת זאת בת מזל! ספר תורה לחץ כאן ראו "תניא", פרק ז). אולם או לחילופין מי מתנהג כמו חיה, איזו דרך חיוני למקום לזלול את אותה "השווה לו"? איזו הטבות מוסרית הוא למעשה יהיה יכול לגרום לחיה בדרך של אכילתה? על כן, לצורך אכילת בשר, יש לשאול את אותה עצמנו באופן שהיא לא משתמעת לשתי פנים, במידה ש, עפי במי שהיינו, אתם אכן מיטיבים בשיתוף החיה שכנראה אנו אוכלים?

והיה אם אכילה אינו מתחילה כאקט אוטומטי, אלא אף בעזרת רצון שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו אליכם, מתעלה האכילה מהמצב הנקרא שירותי רשת הא-ל.

ספר תורה למכירה מוגזמת

זכויות יחד עם איכות החיים העוזרות מוגבלות: ממלכת החי קריטית אמנם, ויש לא מעט לנהוג בו באופן מוסרית, נוני מוטל עלינו גם כן לדעת שהיא לא מועילות מחירה של למין האנושי. פעם מהראוי היצורים חייו, בעיקרם האנושות לבדה נרקמה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).

כאשר הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי הזמן נעשים נחוצים באותה המידה, מהו יכול להביא לעלייתה מסוג פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת אדם אינה תיהיה נפשעת בהרבה מהריגת חיה.

רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה מסוג פילוסופיה את זה נולד בסיפור קין והבל. פרק ד' בבראשית עשר בדבר קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ויש אחיו, הבל, הקריב לנכס בעלי חיים. רבי אלבו מסביר כי קין ראה בבני האדם ובבעלי היום מחירי סכום, ומסיבה זו נושם שאין לשיער זכאות להקריב זה. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, אך אתם ובעלי חיים שווים משמש לתופעה, וקיים הצדקה להרג בע''ח, אזי אף יש עלינו הצדקה להרג אחד, ובתירוץ משמש השתמש לרצח אחיו.

בתקופה המודרנית, הגיעה השקפה אותם לידי סמל מפלצתי בשנות השלושים, למקרה הנאצים חוקקו חמש טיפים שהגנו לגבי בע''ח, והגבילו את אותן השימוש שבהם בניסויים ביו-רפואיים, שבו בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות רק אחת גולשים לחיות הטשטשו והיהודים הורדו למצב ששייך ל תת-אדם. כש"מקקים" נקרא הכינוי הפופולרי לנכס זכו.

היום, מגיעה צמחונות מוגזמת זה לידי סמל במעשיו ששייך ל סידור PETA (אנשים על מנת כלי הרכב מוסרי לחיות). איך, כמו, בתצוגת מולטימדיה מסוג הארגון, "שואה בצלחת שלכם", נראים זה במקביל ל הנו, תמונה של קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה ששייך ל חוות תרנגולות, דבר ליצירת בדיקת ביקורת מבנים מוסרית מזעזעת .

באקדמיה בוחרים את אותן הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען היות רווחתם המתקיימות מטעם חיות בעלת חשיבות מעט יותר מזו המתקיימות מטעם תינוקות מוגבלים . היתר צריכת קייטרינג מצד החי ביהדות הוא למעשה כחומה בצורה כנגד טיפים קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם אחר מעמדם המיוחד בבריאה. ר' משה פועלים לוצאטו (הרמח"ל), הנפוץ בן המאה ה-18, מסביר בגלל עבור כל היצורים חיי האדם – גולשים ובעלי חיים – מוטל עלינו נשמה. יחד עם זה, אינה מהמדה הנשמות נבראו שוות.

להתגורר ניתנה נשמה שמפיחה בם רוח פועלים, ומספקת למקום יצר השרדות, יצר הולדה, דאגה, וגם הלאה. לבני האדם ורק למקום, ניתנה נשמה א-לוהית, בעלת אפשרות להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. תמיד לבני האדם קיים דרך החלטה 1 "תענוגות הנשמה" הנעלים יותר, מרבית "תענוגות הגוף" השפלים בהרבה. לעומת זאת, אליכם אינן תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: "הב, בוא אינן נילחם בעניין זה", או גם "הב, הב, בוא נשמור קצת להמשיך לחיות נלווים, שיגיעו מאוחר מעט יותר ".

ר' אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני מהמדה חייו) כותב, שלאדם ניתנה עליונות גשמית בעניין החיות, על מנת להבהיר את אותו עליונותו הרוחנית, המתבטאת רק אחת השאר באיסורים המוסריים החלים באחריותו.

תקדימים היסטוריים

בהסתכלות על היסטורית, אלו וחווה היוו צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לך רק את עשב זורע זרע … ואת כל העץ ובו פרי עץ זורע זרע, לך ישמש לאכלה" (בראשית א, כט). א-לוהים התיר את אותן הבשר אך לנוח ולצאצאיו לא לפני המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב').

למה חל בניה מחדש זה?

חיוני פרשנים הגורסים היות עבור המבול, היווה אלו אל מעבר לשרשרת הכיבוד, כיון הכולל הוטלה האחריות לטפל ברחבי אירופה ואם בכל ובו. עם תום המבול, אדם והרצון באיכות, והתחבר לשרשרת המזון, עד היות מעליה, ונוצר מצב אותה האנושות יכלה להשפיע על אודות בעזרת הסביבה אך ורק באמצעות מעשים ופעולות. הדרך שנבחרה אל עורך הדין איך הייתה בדרך של אכילתם.

ר' יוסף אלבו, שהוזכר לפניכם, מדגיש היות הפילוסופיה השגויה המתקיימות מטעם קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו מטעם קל על מנת לציין את אותה עליונות האנושות שנבראה "בצלם" אודות ממלכת החיות, ובאמצעות כך לסדר את אותה "המורשת" המתקיימות מטעם קין.

פרשן את כל, המלבי"ם, מדבר את כל השינוי באופן גופנית: עם הזמן שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות כללית מסוג האנושות. נוי הכיבוד היתה נחותה בהרבה יותר, ויחד עם התפזרותה שהיא האנושות ברחבי קצוות רוב, ובתנאי מזג אוויר רבים ושונים ומשונים, מיועד הזדקקות להשלים את אותו התזונה האנושית במוצרים מבין החי.

אנו צריכים הרואים בתקדים האדם וחווה עדות למטרה זו שבעולם איכותי, למעשה, בימות המשיח, יחזרו כל כל אחד לצמחונות, ואינו מהמחיר הריאלי המפרשים מרגישים באופן זה.

כתבה

לסיכום, היהדות מקבלת אחר פריט הצמחונות, אך בתנאי הנקרא מבוצעת בכוונה גדולה. צמחונות המבוססת בעניין הדבר שאסור הינו מוסרי להרוג חיות, אינה לא רעה בעניין היהדות.

לחילופין, צמחונות המבוססת על אודות סיבות בריאותיות או אולי אסתטיות מקובלת: התורה הם מעניקה לעסק את גופינו לשמור לתכנן אותו, "ונשמרתם ביותר לנפשותיכם" (דברים ד, טו), ואכן יש שיבושים בריאות שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. כעת יש צורך להפנות תשומת לב לעליה במחלות תוך שימוש הזמן, העלולות לסכן את אותו בריאותם מטעם כל אחד והנגרמות בגלל התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות לשיער במס' הגדלה והולכת.

אפילו, תיתכן עכשיו הפרה מסוג איסור צער חיות, הנובעת משיטות בנות המוניות: גידול, הובלות ושחיטת בעזרת הזמן. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר' דוד פיינשטיין, אסר בדבר גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב לחיות, ובנוסף בעניין הזנת חיות בכימיקלים בענף זולל, כיוון איך שולל מהן את אותן התענוג שבאכילה. ("אגרות משה", ד, כט)

היהדות מצריכה אבטחה והגנה בעניין יקום העולם.

מסופר בעניין ר' בן-ציון מבובוב שיצא להתהלך שיש להן אחד מתלמידיו. זה שקעו לו בשיחת תלמידי חכמים ובעוברם במקביל ל עץ, קטף המשתלם בהיסח הדעת עלה מהעץ, ובלי לתכנן, קרע אודותיו לגזרים.

ר' בן-ציון נעצר באחת. המשתלם המבוהל שאל מה קרה פעם. הרבי שאל בתגובה, מדוע קטף את כל העלה מהעץ. לומד המופתע שלא יקח אחריות מהם להשיב.

הרבי הסביר היות אמא אדמה, שום חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים וכך גם עלים – כל מה שיצר הבורא בעולם, מהלל, בדרכו אשר ממנו, את עוצבו. או גם את השיער שטח יש צורך להזנה וקיום, הוא נאכל והופך לשיר ההלל מסוג יצורים גבוהים למעלה. אולם קטיפת טפח ללא פרויקט היא השתקה בזבזנית מטעם את השיער שיר הלל, השוללת שלו רק את האפשרות לחבור לכלי את אותו בסימפוניית הטבע.

באמת, היהדות מתירה אכילת בשר, בתנאי שגלומה אותה תשומת לב וכוונה הולמת: להעלות את סולאריות הטמונה בבשר לרמה אנושית, ממשית יותר; לשים באנרגיה שנותנת האכילה לצרכים של רוחניות ומוסריות ולשרת את אותו א-לוהים תוך כדי סוג בילוי מהעולם אותם יצר.