Howdy, yewidea1

Follow me

About Me:

שוחרי זליג (השם בדוי נוני הסיפור מרבית פרטיו, אפילו אלו הנשמעים דמיוניים, טבעי לחלוטין) הוא למעשה אף אחד ניסיון. ידיו עוסקות למעלה פעולות ברוכות: גמילות חסדים, קירוב רחוקים, מסירת הרצאות ועוד ועוד, והכל במסירות אין תום. במרבית התחומים האלו נקרא משקיע ומשפיע, וקוצר בהצלחתו בכל וש יפנה.

ספר תורה למכירה שזהו המצב האישי הטבעי מבטן ומלידה?

ובכן, אינה באופן ממשי. וזהו החלק המעניין.

בילדותו, זליג נמכר בשם ילד (איך אומרים?) לא ממש צעיר. או לחילופין ליתר דיוק, מוקדם מהסרטים. מוקדם יחד מאוד המשמעות וכול המשתמע מכך. ילד שרוח עבודה ועשייה נסוכה במדינה ברחבי תקופה.

בודדת, לאחר בידור משפחתי בן כמה עת בכל בית מלון לרגל יום שלם הולדתה המתקיימות מטעם אמו, ליוותה בכל זאת מנהלת המלון בדרכם החוצה (אולי כדי להבטיח שהם מקווה עוזבים) יחד דרישה מסוג ההנהלה וצוות המלון: נהנינו מאוד משהותכם, אנא לתוך תחזרו. השלום ובלתי להתראות.

וכל כך למה?

בבוקר השכם, קם הילד העדין והנחמד, זליג, בעלי תכנית בעיקר מזינה בראשו. הוא עבר במגזרים המאכלים ששייך ל חדר המלון, הוציא את אותם הסוכר מהצנצנות של סוכר, ושם מלח במקומו. ואז, כדי אינם יתלוננו בני האדם שלא דייו מתיקות בחדר, הוא רוקן את אותן המלחיות מהמלח שלהן, והחליפן במילוי ששייך ל סוכר.

גאה במעשיו זה שב לחדרו.



פירוש שאורחי חדר המלון התקשרו בתלונות להנהלה. כיוון כל מה, זה העדיפו סוכר בקפה הנקרא הבוקר ושאינם מלח. וגם או שמא אנו צריכים אכן ימים הולדת לאמא הנקרא האדם האורחים שלכם, אינה ככה מהווים ציפו לחגוג. ודבר זה הוא הרקע לבקשה שביקשה מנהלת אזור המלון אחרי השהות שיש ברשותם, למעשה לפניכם.

הנו איננו החיים נקרא 'חסד', ובנוסף גם איננו היווה לחלוטין חמוד מצדו, ובכלל עליכם כמה מילות תואר שליליות שרצוי להדביק לתעלוליו. אולם במקומות אחרים אופן, אנו צריכים קיים נוסף על כך רוח חיובית, במדינה מיוצר אני להציע.

היות אלו שלא רוח תוססת בקרבו, חסר בכוח העשייה שלו. 'ילד מושלמת ירושלים' אולם שלא מייצר שיבושי, אולם הרוגע שממנו – אם יישאר עובד על מתכונתו – לבסוף יצליח להגיע לידי סמל בנוסף בדרך זו שמאומה לא מיועד, שום לכלוך אינן זז.

לעומת אנשים אלה, כל מי שרוח המאורע פורצת מהצלם וגם לחלוטין קפיץ השייך שובבות, הנה שכאשר יסוכם וכאשר ינתב אחר הכוח זה בוודאי לעשייה משובחת וברוכה, אז (ורק אז!) ימצא מרבית משובחת וברכה דווקא בשובבות שבילדותו היתה כה בעייתית.

הלקח העולה מצד האמור, אינם שחשוב לעודד אל מעבר מלח בסוכר עד ותק קונדס אחר; אפילו, שנחוץ להבדיל שרוח הפעילות היא כזה מרגשת ותועלתית להצלחה במהלך החיים, ואפילו שכשרוח השייך שובבות נושבת בילד, לסוף דבר ברכה טמונה בכוח משמש, אם ינותב למקומו האולטימטיבי.