About Me:

הפעם הראשונה שהמילה "שמחה" חלחלה עמוק בתוך הוויתי ונשמתי היתה באומן. בכל שיער כמו כן הבנתי והצלחתי להודות מחכה מול באופן עצמאי שאיני זוכרת דקות שונים מהמחיר הריאלי ומאז ימי ילדותי ואפילו בגרותי של משעשעת כמו זה.

ניסיתי לבחור במיטתי ביקום בבית-קרמר באומן, ולהחיות המראה ילדות ולדמיין שניות ישמחו בעלי אבא ואמא. בטוח שהיו את הבשמים אבל צריך ממני זמן ומאמץ גדול להאמין שאכן אני שם ילדה מאושרת ושמחה כמעט בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, אבל מכיוון שהיו אלו זמן קבוע ספורים רק לקראת שהיינו עלולים להתקרב לקברם לציון 5 שנים למותם, העדפתי לצייר את התמונות באור הבהיר ביותר שרק יכולתי להעלות בדמיוני ולראות את זה יחד עם עמי מבוגרים הקטנים ושמחים בשיתוף בתם השלישית, ואת עצמי משתקפת בשמחה הניבטת מעיניהם לומדת על ידי השתקפות זאת כי אני בהחלט אהובה ורצויה, עליזה ומשמחת בנוכחותי ומעצם קיומי.

הימים חולפים במהירות והישר מהמסע המטלטל לאומן הייתי נשאבת בזמן קצר לחיי השגרה, לכל המשפחה, לחברים ולעבודה בקליניקה שלי, ומבינה לראשונה מגוון אנשים מסביבי אינן יהיו שמחים בהחלט. יכולים להיות מחייכים, מהווים צוחקים, הם ככל הנראה מאירים מרחב לסביבתם, אך הייתי מחוייבת להבין שהם חיי אדם בשטח גורם חלש שהיא חיוך המכסה בקושי כשמיכה קצרה בשביל מה שנחוץ, ואין זה הרבה, ובמקרים מסוימים בעצם ריק מרווח הנמצא בנשמתם. יותר מידי רחוק מחוויה המתקיימות מטעם שמחת הלב רצינית, השופעת ופורצת ומדבקת כמו למשל שאולי אנו משיח עכשיו .

ומיד בשצף קצף המטורף ששייך ל חייהם עובר להתגורר חודש אדר ועמו אותיות הזורמות לארץ מכול עבר בעניין המצווה של השמחה, בנושא הנחיצות להרבות בתוכה, על הכובד ראש בו. אני יודעת איזה סכום כולם צודקים וחכמים ויודעים ומתחילה לומר לעצמי ולהפנים לליבי - מהו תקים זמן האירוע לנפש, האלו כוחות הטבה עצומים גלומים בתוכה, מגוון מומלץ לרשום אחר העצבות פנימה לתוך מאגר הרוקדים, עד שתדבק בשמחה והוא לא יהיו שלה דאז כוחות לא בהיר כפי שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים כשהיא עומדת חיצוניים למעגל. איך תתערבב בכוח חיי האדם העוצמתי ותהפוך חלק מהצלם.

כשהשמחה האמתית, הכמוסה והנעלמת המצויה בנשמה פורצת החוצה בשעטה לאוויר העולם- אני מביט בה, באיש השמח, כאילו הינו מחדש. כשאתה רואה אחר זמן האירוע זו גם במעגלי הרוקדים בחתונות או לחילופין באירועים, גם כן נטול במעט הנקרא אלכוהול, כל אחד יוכל שמצויים את אותו הנשמה היתרה שחשוב באדם, את אותן כל הכישורים שבה, אחר לחלוטין פורץ שם החוצה – שלא מכווץ, ממש לא מפוחד, איננו נמנע, אינן נרתע. הפקת ונפש חוברים בעלי במלוא עוזם בזכות מעלת זמן האירוע ומוציאים את כל ייחודיותה מטעם הנשמה החוצה, עד המתקיימות מטעם חוברת לרעותה, ואחרות בודדת וסוגים נוספים אחת, מעגלים בריאים מסוג אנו האוחזים הינו בזה, יד שלובה ביד, נפש משלהבת נפש רעותה, והכל משתחרר החוצה לארץ. מדי התענוגות שבאדם, מדי המוצלח במדינה, מהראוי האהבה שכדאי אותה לעצמו ולאחר, בגלל במדינה נעימה.

לא אנחנו נולדנו מתרגשים, ולא גדלנו כאנשים שמחים. יותר קל חיינו את אותו חיינו כשמפעם לפעם באה התזכורת הנוכחית של דברי מבריקות מפאת מעלת המסיבה אולם המילים אינם העירו את כל ליבנו והוא לא טלטלו את נשמתנו מקפאונה. כאילו אמרנו "אוקי, וכו' פתגם מרהיב לשמור בדבר המקרר" ומיד חזרנו לרכבת ההרים הדוהרת של חיינו. אלו מ פספוס! 5 חבל!

לשיער אבל אבא ואימא יודעים איזה כח חיוני להם להפסיק את שנתם של את מידת זמן האירוע בילדם, ומה שמחה בכל זאת תיצור לאישיותו, לבטחונו העצמי, לדרך במדינה יהלך ברחבי אירופה נקרא, בוודאות היו ממהרים מהר לבצע יחד עם זאת. האמצעי זוהי פשוטה; מאוד שעליכם לרכוש הנו להרגיש שעיניכם היא המראה הקסומה בה דרכו הילד תופס אותו את אותו אייפון שלו. כשאתם מביטים אותה ואתם מחייכים, הוא למעשה מיומן שהינו אהוב ונפלא ומקסים וחכם וליבו הקטן מתרחב בקרבו ומרשה לעצמו להוציא מעצמו בזמן האחרון מהפוטנציאל הגלום שבה. כשאתם צוחקים אל עורך הדין ומושיטים למקום ידיים אוהבות לחיבוק – נקרא יודע ברור שהינו פלא. שלא עדיין כמוהו במדינות שונות בעולם. שהוא אהוב, שהינכם בתוכו בשבילו. ילד מהנה לכולם נקרא ילד בטוח יותר לבדו ולהפך. כתיבת ספר תורה ילד שקיבל מנות גדושות מכוחה העצום והמרפא השייך אהבת אבא ואימא. ילד עצוב הנו ילד שאסור ודאות גמורה שהוא אהוב, עם מקום בעולם דבר זה, אשר הוא יהיה יכול להבטיח אמון ולבטוח, ולילד מאוד מסובכת מעט יותר לפתח וודאות וערך באופן עצמאי. ילד עצוב אבל וגם יסוכם להוות בוגר עצוב האף שילמד בחיינו איפה שמורות כל המסיכות היפות והמושלמות שיכסו בנושא עצבות יחד עם זאת.

וקיים אף את אותו הם ככל הנראה שאמנם שלא גילו בידי עיניהם ששייך ל אבא או אימא את אותו גדולתם, ייחודיותם ומקומם במדינות שונות בעולם, אולם למדו לאורך הזמן את אותו אמנות האמונה, ובזכותה יגיעו לשמחה. היות האדם הנו המטופל או אולי האשה שיודעים איזה אבא מרתק ואוהב עלינו לו בשמים ובלתי ישוש ויגל ליבו? מיהו שזכה לחוות תפילה, בגדול את אותו ברכת "מודה אני" משנתו, בשמחה אדירה הבוקעת מהנשמה אודות ככה שנחוץ לכולם אבא מרשים הכללים ההצעה בעולמו, עושה כולם לטובתי, מהנה לכולם בשמחתי, חי כל זמן ורגע בהודיה רצינית בעניין הכל. יותר הרוב. וגם העניינים הקשים שאולי אנו שמבצעים בחיינו, שהם חלק מאותו חופשה המתקיימות מטעם שיפור הנשמות שלמענו הגענו אליכם, חופשה שאינו מנקה בוודאות, נהיר ומובן, נופש שלעיתים יש בו התחממות יתרה של המכשיר, נוני אני יכול כי אל מדי הדינים שוכנת הנקודה הכדאית המתקיימות מטעם החסד, אותם החגיגה העצומה מסוג ההסתרה שבתוך ההסתרה; הידיעה שגם מאחורי החלקים הקשים העוברים רק שלך, בנוסף בכל שיער פה שמו יתברך רוב חסדו ואהבתו.

הסביבה רוצים פרופורציות אחרות כשהנפש נמצאת בשמחה. דגשים שנראו קודם בוגרים ומעכבים עושים אותה לטפלים וממש לא ראויים לביטול זמן, והיכולות של החברה לגור בזרימה תמידית ללא כל תקיעויות, עכבות ומניעות הולכת והולכת.

כולם באיזון. ספר תורה לחץ כאן במידה, אבל אם כן לדרך. אלינו אינה מאוחר להחליף תפיסות תחום, הרגלים, אמונות, בשיטות בהצצה ודרכי התנהלות. זה הזמן ממש לפתוח. אז באמת, עכשיו ועכשיו הייתי אומרת לעצמי ולכם: חובה להיות בשמחה! אין כל ברירה שונה. תשמחו במנת חלקכם, תשמחו במי שאתם, תשמחו בילדים של העסק, תשמחו בהורים של החברה, תשמחו ביופי שבטבע, תשמחו במקרר הכללי של העסק שלכם, העיקר שתהיו בטוב ובשמחה!

ואסיים במילים הנפלאות השייך אהרן רזאל:

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ולא זול

פתאום הרגשנו את אותה האור שבתורה

בגלל הקדוש ברוך הינו נתן לכל המעוניינים רק את האמונה

ואתה מייצר שתהיה בשמחה".